מטיילים בארץ עם MAGNUS: נחל צפית

מסלול עם תחושות.

"בדימונה כרגיל", כתב דודיק ,שתינו את הקפה בתחנה והפעם הצטרפה תמר. מה שאומר שעובד נמצא איתנו אונליין ובמעקב צמוד.
ניסינו לשכנע אותו להגיע אך עובד הסתפק בהנחיות ותימרוצים כרגיל.
מצד ה"חתן" הגיע איל מכנף והמתין לצוות בצומת הערבה אליו ירדו הנהגים לאחר שהורידו אותנו במחצבת מיצד תמר.
דודיק עלה על אבן עם דופן הצמיג וכשעצרנו כבר כמעט לא היה בו אוויר .
הזמנו את "דביר" שירות החילוץ שהגיע במהרה עם צמיג ונתן הצגה של החלפת צמיג – קצת גם בעזרתנו.

ראו את התמונות, בינתיים חזרו הנהגים ויצאנו ברגל ממיצד תמר. חצינו את הכביש היורד לערבה והתחלנו לרדת אל נחל צפית.

אי אפשר לומר "צפית" מבלי להעלות את זכר האסון הנורא בו ניספו 10 נערי המכינה הצבאית. מה שמוכר כאסון צפית. בימים אלו נערך המשפט למנהל המכינה והמדריך.
הליכה לא ארוכה הביאה אותנו למרפסת הקפה של דודיק. ניסיתי לעצור קצת קודם אך דודיק קבע "זה ממש קרוב בואו למרפסת" והוא כרגיל צדק.

חייב רק לעצור ולומר כמה מילים על הצילומים, אז ככה: כששוקי מצלם יש תמונות טובות רוב האוסף הנותר הוא סיפור ארוך שאינו משמר את התחושה, האווירה והזיכרון מהדרך. יהיה עלינו לעשות מאמץ מהיר וממוקד כדי לבחור תמונות לכל פרק באלבום שנפיק עם תום 2,000 ק"מ של הליכה (זה אמור להסתיים בעוד 114 ימי הליכה או בחישוב, עוד שנתיים וחצי).
אבקש לציין! אין שיחרורים, אין גימלים ואין ועדת שיחרורים.

העפנו מבט מעבר למרפסת שמעל המפל ונירעדנו מהגובה, למטה צומח לו דקל וסימני המעיין הצנוע ניכרים מלמעלה.
תיעדנו את הקפה, לצורך הבחירה העתידית ופנינו לירידה.

הירידה מהמרפסת לערוץ תועדה ולמטה כידוע, מצאנו אינסוף מאובנים שחוקים בסלע. משטחי הסלע הגירני והלבן ובו גבים וגיביונים מפארים את הערוץ ומעשירים אותו בצומח לאורך הגדה נובעים כנראה מעט מים בדיוק מה שדרוש לצומח כדי להאחז ולפתח סבך מרשים. הערוץ יורד במדרגות ובסיסו רחב יחסית.
המצוקים משני עבריו לא מהדרמטיים שראינו אך יפים בהחלט בהמשך נחשפות שכבות של חול צבעוני (זהה לחול במכתשים) ובחול הבחנו גם בסילים שחדרו. מעל החול "קירות" תלולים של גיר קשה.
בין הצמחים מצאנו עץ שיזף מצוי מכוסה כולו באפצים, כאילו והתחפש לאלה אטלנטית. צילמנו ונחקור את התופעה.
כדאי גם להזכיר בנחל צומחת שיטה מכחילה! היא פולש שראוי היה לכרות ולשרוף. כניראה שפקחי הרשות לא הלכו בנחל מזמן...

הדרך יורדת לתוך מעוק וערוץ צר הסוגר מכל עבר ואי אפשר שלא לנסות לדמיין ולחוש מה קרה לאותם חניכי מכינה שנקלעו פה לאסון השיטפון. אין מילוט מהערוץ.
הירידה במעוק דורשת אחיזה בחבלים שעוגנו בסלע ובמדרגות שנחצבו במשפך המפל, לא רחוק מכאן והמעוק ניפתח לערוץ רחב ומשם כבר המסע ממשיך עד לעליה אל כביש הערבה לכוון תחנת הדלק. בה ממתינים הרכבים והבירות.
לאחר 18 ק"מ של דילוג על סלעים העלייה, ניראה, מאיטה את הקצב – לא לכולם...

בירה קרה לא סיימה הפעם את החגיגה. נסענו לעץ השיטה של מישור ימין ולא תופתעו שאספר כיצד דודיק מכין מעדנים שניטרפים בשקיקה וכמובן מורטבים במשקה מהבקבוק המוזהב.
יציאה טראומתית מהחול שלא נזכיר אותה ואנחנו בדרך למנוחה בבית, עד המסע בשלישי הבא.
ומילה חשובה לעובד שלא הצטרף אלינו הפעם: "היא הולכת מצויין, אל תיתן לה להתרחק. נהנינו מחברתה ומהגיבוי הצמוד שלך".

ותמיד השאלה לסיכום, ומה בשבוע הבא?

לא יכולים כבר לחכות לטיול הבא עם חיליק? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק - "מטיילים עם MAGNUS"