החוויה מטג'קיסטן

יתכן ויש אנשים ששואלים את עצמם- "למה לקחת תיק כבד למשך שבוע לצד תנאים מוגבלים ופשוט ללכת ברגל?", כנראה שהם עוד לא חוו את התחושה העילאית של טרק. נכנסים למעין זון מסוים ובנקודה מסויימת נחקקת לך בזיכרון חוויה לכל החיים. זו הסיבה בגללה אני אוהבת לטייל ועל החוויה שלי מטג'קיסטן לא הייתי מוותרת לעולם.

תמונה: עפרי קרק

השעון המעורר של הטבע: יאקים

התכוננו לקראת היום השלישי של הטרק. הלכנו לישון מתחת לוארנג פס בהרי הפמיר שבטג'יקיסטן בידיעה שיום ארוך לפנינו עם עלייה לפס בגובה 5,200 מ'. שמנו שעון מעורר לשעה מוקדמת, אבל לפני שהוא הספיק לצלצל האוהל שלנו רעד בעוצמה. אח שלי עומר התעורר ושאל "מה זה היה?". הנחתי שזה היה משב רוח או אולי רעידת אדמה, אבל טעיתי. שמענו קולות מוזרים שמקיפים אותנו, פתחנו מעט את הריץ'-רץ' של האוהבל כדי לראות מה קורה וגילינו שאנחנו מוקפים בעדר של כ-200 יאקים. חלקם עמדו מטרים ספורים מהאוהל שלנו, מתפלשים באגרסיביות בבורות בוץ בקרקע. פגשנו אותם לראשונה אתמול במהלך הדרך ממנה סטינו במעט מכיוון והם לא נראו חברותיים במיוחד.

יאקים בטג'יקסטן/ תמונה: עפרי קרק

הבנו שאנחנו מוקפים וניצבים בפני בעיה, לא רק שהיאקים מקיפים אותנו מכל עבר אנחנו גם עם לו"ז צפוף ויום ארוך עוד לפנינו. החלטנו שנארוז את כל מה שאנחנו יכולים בשקט בתוך האוהל ובמקביל הדלקנו את המכשיר הלוויני שהיה ברשותנו למקרה חירום.

צחקנו שאם נשתמש ב-MAGNUS בגלל עדר של יאקים עוד יספרו עלינו בהדרכות כעל אחד ממקרי ה- SOS היותר מיוחדים שהיו להם. בעודנו אורזים את המוצ׳ילות, יאק אחד החליט לרחרח מתחת לכיסוי הגשם שלנו ולהתחכך באחד החוטים שמחוברים מהאוהל לקרקע. כשסיימנו לארוז והצצנו שוב החוצה, גילינו שהעדר התרחק.

 תמונה: עפרי קרק

ניצלנו את המומנטום והתחלנו לקפל את האוהל ואז קלטנו שהעדר מתקרב וניצב במרחק של כ-3 מ' מאיתנו, פשוט לקחנו את הכל ורצנו משם. מה שנתן את הרעיון ליאק אחד אמיץ לרדוף אחרי אחי עד שהתייאש. תוך 5 דקות של ריצה עלינו לגבעה הקרובה, שם יכולנו סוף סוף לסיים את ההתארגנות ולהמשיך במסלול בתקווה שהם לא יצטרפו אלינו שוב.

תמונה: עפרי קרק 

המקום המדהים בעולם

תמונה: עפרי קרק

אחרי הבוקר שהיה לנו נזכרנו כי אחד הימים היפים של הטרק עוד צפוי לנו- התחלנו את הטיפוס לעבר הוארנג פס. טיפוס מאתגר ובעיקר מלא בחוסר וודאות. ראינו שעל הפס עוד קיים שלג כבר מיום לפני ותהינו מה עומק השלג והאם הוא קפוא או פריך. לא ידענו בוודאות אם נוכל להגיע לתצפית. העלייה היתה מורכבת וכללה הליכה על דרדרות, שלוגיות ובסוף לפינלה גם הליכה של כחצי שעה על השלג. המאמץ הורגש אבל נשכנו שפתיים עד שהגענו לנקודת התצפית העוצמתית והמדהימה של הוראנג פס! הנוף היה כל כך מדהים שהחלטנו לטפס גם על הפסגה המערבית לו כדי לתפוס עוד גובה. השארנו את התיקים על הפס (לא חששנו לרגע שיעבור מישהו בדרך, היינו לגמרי לבד) והגענו לתצפית עוד יותר מטורפת ממנה נחשף נוף אל עבר הרי פקיסטן המושלגים.

ואז שוב נזכרתי, למה אני באמת אוהבת לטייל.

לסיפורים והמלצות מטיולים בארץ ובעולם מוזמנים\ות להיכנס לעמוד הפייסבוק ״הטיול הגדול של עפרי״ או לאינסטגרם Ofree.spirit